לוויתנים דובים וחיות אחרות

בולדיז יצאנו לשייט לשני הגלישריים. קולומביה הגדול וקרוב ו... שלא זוכרים את שמו, היותר קטן ורחוק. לצלם את הספינה לא עצרנו כי היה גשם. רק בהמשך למדנו לחיות עם הגשם שכל היום ירד ועם העובדה שהמצלמה קצת נרטבת.
היתה לנו קפטן'ית (מה שעשה לי את היום ליותר מעניין) והטבע הראשון שראינו היתה קבוצה של כלבי ים מסוג מיוחד (oate), קטנים וחמודים ששוכבים עם הגב עם "ידים" שלובות ופנים מאד אנושיים.

הנופים מהספינה, שמתקרבת מאד לחופים בתוספת היום הסגרירי נראים כמו מסע בין כוכבים

עוד קצת מפליגים ופוגשים אריות ים שמתחממים על המגדלור

ואז מתקרבים לקולומביה - הגלישר הגדול. למעשה, הכי קרוב שאפשר להגיע אליו זה בערך 10 מייל לכן ביום אפור כשלנו אין סיכוי לראותו אבל פוגשים את שדות הקרח - הגושים שנופלים ממנו ונשארים בים. בהתחלה זה נראה סתם מסה

בהמשך רואים את הפיסול של הטבע בצורות מדהימות

ובצבעים של בוץ ושאר מינרלים

מתקרבים לגליישר השני, קצת לפניו מספיקים לראות חבורה של כלבי ים שנבהלת מהספינה ובורחת למים

לגלישר ה"קטן" מתקרבים למרחק של 50 מטר והוא אדיר, גם ביום סגריר

עמדנו לידו כמעט חצי שעה ראינו ועוד יותר שמענו את חתיכות הקרח המתנפצות לים בבום אדיר

גם כאן אי אפשר שלא להתלהב מהפיסול היצירתי

היינו מוכרחים לתעד

וזה, חייבים להאמין, לוויתן שסיים עכשיו התרוממות מרשימה מהמים ונשארו רק הנתזים שהספקתי לצלם

זה עוד סיבוב של הלוויתן. למעשה, היו שנים, אמא ובן (כך אמרה הקפטנית) אבל הצילום.... מי מספיק בגשם, בהתרגשות. את אריות הים שעשו לנו הצגה לפני הספינה לא הספקתי בכלל אבל החוויה נשארה.

סיימנו את היום עם פיצה מצויינת במסעדה מחוממת היטב לסייומו של יום נפלא ומרגש. בהזדמנות זו נספר שאת כל היום היפה הזה בילינו בחברת זוג מקבוץ שובל שפגשנו בדרך לולדיז והמקרה או סתם כי זה המסלול פגשנו שוב גם במסעדה בארוחת הערב וגם על הספינה. היה מאד נחמד לבלות את היום הזה בעברית שלא שמענו עד היום לאורך כל הטיול.

למחרת, הסייר הראשי נפצע במרדף אחרי סלמונים שקופצים במעלה הנהר.

את הסלמונים המקפצים במעלה הנהר הלכנו לפגוש במקום שהוא מדגרה לסלמונים. מגדלים מאות אלפים דגיגי סלמונים מדי שנה ומשחררים אותם לאוקינוס.

הבוגרים, שזה המקום שהם מכירים, חוזרים אז כאן ממיינים אותם חלק למאכל וחלק להמשך התהליך.זה מה שאנחנו ראינו מהחלון

ככה זה נראה במים. אלפי דגים ששוחים במעלה הנהר

ולא רחוק, היה דובי אחד שמנצל הזדמנויות. הולך במעלה הזרם ותופס דג לארוחת הבוקר, ראינו אבל הצלמת....

בדרך חזרה מולדיז ראינו עוד גליישר יפה אבל מרחוק

ועוד נהר אדיר שאם אני זוכרת נכון קוראים לו Littel river

נפרדים מולדיז היפה ויוצאים בדרך לשמורה המרוחקת - Wrengler park

סיוורד והקרחונים מסביבה

יצאנו מולדיז לכיוון wrangell park כשבתוכנית להיות שם יומיים. בדרך התחיל גשם חזק וקר, התוכנית השתנתה והגענו עד אנקורג'. במחצית הדרך פגשנו שוב את הזוג משובל לצהרים. מאד נחמד איך המקרה או התנאים (כי צריך למלא דלק) או שניהם הפגישו אותנו שוב. באנקורג' עשינו קצת קניות וסידורים, התאכזבנו מאד מסניף הטריפל A היחיד שמצאנו עד כה באלסקה, התרשמנו מעיר גדולה פרוסה ושטוחה שאין לה הרבה מה להציע לתיירים מסוגנו וכל מה שנשאר לנו זה תמונה של עיר מאד פורחת עם הפרח האדום במרכז.

מאנקורג' יצאנו דרומה ל Seword. ההרים סביב עוטים שלג והנחלים/נהרות זורמים ומלאי מים.

ואנחנו בדרכנו למסלול לקרחון, כשעה הליכה בג'ונגל של מים שלג ויתושים בגודל של פיל אפריקני. וכמובן זהירות דובים.

ביירון גליישר טרייל במיוחד לערן.

וככול שצועדים ומתקדמים נגלים נופים ומראות מרשימים.

גוש קרח ענקי פורץ ממהר שמנגד והירוק מסביב משגע, מין חורש ירוק וצפוף צפוף.

והנה הוא במלוא יופיו ועוצמתו.

מאד מרשים הגוש הענק שמפשיר דוקא מלמטה והמים זורמים

הדרך חזרה יפה לא פחות כשרואים את כל הואדי הענק והנחל הזורם

במבט לאחור הגלישר נראה עוד יותר ברור

על האגם שט פסל אחד שנפל מהגלישר

וזהו אנחנו בסיוורד, מוטל קטנטן בעיירה שרובה תיירים, לומדים את היום של מחר

סיבוב בעירה הציורית והמקושטת

ויוצאים בחזרה צפונה

חוזרים לאלסקה - ולדיז הראשונה

היעד הבא הוא העיירה ולדיז שבדרום מזרח אלסקה. המרחק הוא כ 500 מייל אותו נעשה ביומיים עם חניה בעיירה טוק שכל מה שכתוב עליה שהיא תחנת הצטיידות שחייבים לעבור דרכה לפחות פעמיים בכל טיול באלסקה.
אנחנו עדיין בקנדה ומתרשמים מההר שהשלג עליו לא הפשיר, כולו לבן. מאוחר יותר בשיחה עם פועלים מקומיים הסבירו לנו שקר כאן וזה שלג טרי
הדרך עוברת ליד אגם יפהפה, כאלה יש אינספור מסביב. הפעם התעכבנו לכבוד הברווזים

וגם היה עוד זוג נחמד ששמח להחלפת צילומים. אנחנו עוד באווירת הגשם ובחוץ שמש נעימה והמקומיים עם בגדים קצרים

התחנה האחרונה בקנדה היא העיירה ביבר קריק, הסמוכה לגבול. עוצרים במסעדה הכי מומלצת ונהנים מארוחה במקום אוטנטי בחברת פועלים מקומיים.

כל הדרך מאגם קלואן היתה מאד משובשת מה שאומר בורות וחריצים וקטעים ארוכים של דרך עפר. דרכי עפר שהם חלק מכבישים ראשיים זה משהו מאד נפוץ באלסקה. לפי מה שהבנו בסוף כל חורף הם צריכים לתקן קטעים ענקיים וגם כמויות הגשם מייצרות לא מעט בעיות.

פה אנחנו כבר בצד האמריקאי ומתקנים את הכביש. הפרוצדורה היא שרק צד אחד נוסע ואותו מוביל רכב הפילוט. הפעם היינו ראשונים והרווחנו צילום.

אנחנו עדיין מתלהבים מהנוף שעיקרו הרים גבוהים בשלל צבעים וצורות, הפעם בירוק בדרך לטוק.

מתרשמים מהמטוס שחונה ליד הבית, זאת דרך הרבה יותר יעילה להתנייד כאן

עם מסלול נחיתה צמוד

אי אפשר להתעלם מעוד נהר ענק שעוברים לידו אפילו שהוא אחד מני אלפים. כמויות המים שיש כאן זה משהו בלתי נתפס. בהקשר הזה למדנו שמה שגורם לנו התרגשות וקנאה אצלם הוא בעיה המחייבת התמודדות לא פשוטה

הדרך לולדיז מוגדרת במדריך "שוויץ הקטנה" - הרים גבוהים ומושלגים עם חיתוכים מיוחדים

יש פניה לטיול קטן לקרחון מרשים. זה המבט מרחוק

וככה זה נראה שמתקרבים

עד שכמעט נוגעים

הקרחון המפשיר מייצר נהר גדול. לפעמים זה נראה כמו אחרי שטפון אצלנו

עוברים את קניון תומפסון (אם אני זוכרת נכון) שנהר הקופר זורם לאורכו

ומפלי הבריידל וויל נופלים אליו

ממול למפלי הבריידל יש עוד מפל שלא זוכרת איך קוראים לו אבל הוא לא פחות יפה

הגענו לולדיז, עיירת דייגים נחמדה ויפה

גם כאן יש טיילת

ירדנו מהטיילת לנמל ופגשנו משפחה שעכשיו חזרה ממסע דייג עם שלל של הליבוט במשקל של 40 פאונד, גאים לספר שהבת דגה אותו והאבא ביד מאומנת מפלט. התרשמנו גם מהעובדה שהכל מסודר לנוחיות הדייגים.

יש נוהל שהפקח מגיע ומכניס בצורה מסודרת את כל פרטי הדג שנתפס לרשומות וזה כולל מדידת האורך והוצאת עצם מיוחדת מהראש לפיה קובעים את גיל הדג. את השאריות מחזירים בצורה מסודרת לים למאכל השחפים ואחרים.

מרבית הספינות הן גם מקום המגורים וגם כאן חונה המטוס הפרטי ליד "הבית".

גם אנחנו נהנה מחר מנפלאות הים של ולדיז כשנצא לשייט ממש מכאן.