יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

לאס וגאס


הבילוי האמיתי בוגאס מתחיל בלאנץ' במסעדה המפוארת והמסתובבת בראש המגדל של הסטרטוספיר (המלון שלנו) בגובה של 800 רגל.
המסעדה מסתובבת וזאת הזדמנות מצויינת לראות ולצלם 360 מעלות של העיר. זה הסטריפ

וזה הגולף,

ואי אפשר לעמוד מול קסם הזהב הטוטאלי Trump Hotel

במרפסת הפתוחה שתי קומות מעל המסעדה.
עשינו סיבוב בעיר לראות את המלונות (מבחוץ) והתחלנו בשלנו,
האקסקליבור הזכור לטוב מלפני יותר מ 10 שנים.
הניו-יורק החדש יחסית,
"סתם" קפה קטן על הרחוב,
פריז המפואר

קינחנו במופע מרשים LA REVE, שאסור היה לצלם כך שנשארנו עם הלפני
והאחרי המפליאים והגרנדיוזיים. במופע הבמה היא בריכת מים עגולה אקרובטיקה, שחיה, צלילה לולינות, עוצר נשימה אסור לפסס11 המופע המרשים של חיי.
השמש עולה על וגאס ואנחנו נעזוב ונמשיך במשימה המרכזית שלנו.

עמק המוות

עמק המות מזכיר מאד את המדבר שלנו, יותר גבוה ויותר גדול - שטחו חצי מדינת ישראל הצמחיה הקרקע מזכיר את הנגב.

צוקים וצבעים ויבש יבש.



הנה הגענו לנקודה הכי נמוכה בחצי כדור המערבי - קצת פחות מ- 90 מטר מתחת לפני הים ויש התרגשות.



באותה נקודה יש גם מקוה מים מלוחים (אלא מה???) ובריכות יבשות של מלח מלחות.



עשינו החלפות צילום תמורת צילום



בהמשך יש דיונות יפות שבשעת השקיעה נראות ורודות אבל אנחנו היינו בצהרים. והחול לא לובי אין אשרות כניסה ללובים אחרי אסון לוקרבי.



בקצה העמק יש "מלון" דרכים מומלץ - אנחנו ממש לא האמנו שבצריף הזה הזמנו מקום. יקר מוגאס, מיטת אפריון, תריסים ונצינים, טלפון טלויזיה אין, אינטרנט לוויני 10 אתה מתחבר לעולם הגדול קלי קלות.


אבל בפנים זה נראה יפה מאד.


אפילו בירה היתה והרבה אווירה והיסטוריה של מחפשי זהב.


נפרדים מ"קפה בגדד" של עמק המות ומתחילים את הדרך חזרה











פארק ציון

מחכים קצת שהשמש תעלה כדי שיתחמם (מ- 27F ל-32) ויוצאים
בצידי הדרך עדיין שלג אבל השמש זורחת והשמים כחולם ונקיים - יום זהב.
כבר מהכניסה לפארק ההנופים מדהימים

סלע אחד יותר יפה מהשני.

אמרנו... אפשר להתבלבל ולא מפסיקים לצלם.

בדיוק כמו בפרסומת של הפארק - שילוב הצבעים המנצח של ירוק הצמחיה, גווני האדום של הסלעים והשמחים הכחולים.

ולנו נוסף גם הכביש המתפתל.


ויש גם מנהרות.ונורא חושך בפנים
אבל עם אור בקצה.
הסלעים ממשיכים והם פשוט יפים, אי אפשר להפסיק לצלם.
נוספו גם צבעי השלכת - מהמם.

ועוד צוקים

ועוד צבעים.


אפילו שדרה יפיפיה.
מגיעים לנהר הבתולה (virgen river)

ומטיילים לאורכו.


וממשיכים
לאנץ' במסעדה נחמדה על הדרך של יהודי. בחזית יש תצוגה אינדיאנית ומאחור הוא מראה לנו את החנוכיה שלו.
מקנחים בעוגה מצויינת תוצרת האמא היהודיה שלו.
יצאנו מהפראק ואנחנו בדרך ללואס וגאס.
כביש 15 היפה חוצה הרים .
מדבר מרשים
שאחריו מחכים לנו יומים כיופים בעיר ההימורים והאקשן.