אנחנו עדיין בקנדה ומתרשמים מההר שהשלג עליו לא הפשיר, כולו לבן. מאוחר יותר בשיחה עם פועלים מקומיים הסבירו לנו שקר כאן וזה שלג טרי
הדרך עוברת ליד אגם יפהפה, כאלה יש אינספור מסביב. הפעם התעכבנו לכבוד הברווזים
וגם היה עוד זוג נחמד ששמח להחלפת צילומים. אנחנו עוד באווירת הגשם ובחוץ שמש נעימה והמקומיים עם בגדים קצרים
התחנה האחרונה בקנדה היא העיירה ביבר קריק, הסמוכה לגבול. עוצרים במסעדה הכי מומלצת ונהנים מארוחה במקום אוטנטי בחברת פועלים מקומיים.
כל הדרך מאגם קלואן היתה מאד משובשת מה שאומר בורות וחריצים וקטעים ארוכים של דרך עפר. דרכי עפר שהם חלק מכבישים ראשיים זה משהו מאד נפוץ באלסקה. לפי מה שהבנו בסוף כל חורף הם צריכים לתקן קטעים ענקיים וגם כמויות הגשם מייצרות לא מעט בעיות. פה אנחנו כבר בצד האמריקאי ומתקנים את הכביש. הפרוצדורה היא שרק צד אחד נוסע ואותו מוביל רכב הפילוט. הפעם היינו ראשונים והרווחנו צילום.
אנחנו עדיין מתלהבים מהנוף שעיקרו הרים גבוהים בשלל צבעים וצורות, הפעם בירוק בדרך לטוק.
מתרשמים מהמטוס שחונה ליד הבית, זאת דרך הרבה יותר יעילה להתנייד כאן
עם מסלול נחיתה צמוד
אי אפשר להתעלם מעוד נהר ענק שעוברים לידו אפילו שהוא אחד מני אלפים. כמויות המים שיש כאן זה משהו בלתי נתפס. בהקשר הזה למדנו שמה שגורם לנו התרגשות וקנאה אצלם הוא בעיה המחייבת התמודדות לא פשוטה
הדרך לולדיז מוגדרת במדריך "שוויץ הקטנה" - הרים גבוהים ומושלגים עם חיתוכים מיוחדים
יש פניה לטיול קטן לקרחון מרשים. זה המבט מרחוק
וככה זה נראה שמתקרבים
עד שכמעט נוגעים 
הקרחון המפשיר מייצר נהר גדול. לפעמים זה נראה כמו אחרי שטפון אצלנו
עוברים את קניון תומפסון (אם אני זוכרת נכון) שנהר הקופר זורם לאורכו
ומפלי הבריידל וויל נופלים אליו
ממול למפלי הבריידל יש עוד מפל שלא זוכרת איך קוראים לו אבל הוא לא פחות יפה
הגענו לולדיז, עיירת דייגים נחמדה ויפה
גם כאן יש טיילת
ירדנו מהטיילת לנמל ופגשנו משפחה שעכשיו חזרה ממסע דייג עם שלל של הליבוט במשקל של 40 פאונד, גאים לספר שהבת דגה אותו והאבא ביד מאומנת מפלט. התרשמנו גם מהעובדה שהכל מסודר לנוחיות הדייגים.
יש נוהל שהפקח מגיע ומכניס בצורה מסודרת את כל פרטי הדג שנתפס לרשומות וזה כולל מדידת האורך והוצאת עצם מיוחדת מהראש לפיה קובעים את גיל הדג. את השאריות מחזירים בצורה מסודרת לים למאכל השחפים ואחרים.
מרבית הספינות הן גם מקום המגורים וגם כאן חונה המטוס הפרטי ליד "הבית".
גם אנחנו נהנה מחר מנפלאות הים של ולדיז כשנצא לשייט ממש מכאן.
אנחנו עדיין מתלהבים מהנוף שעיקרו הרים גבוהים בשלל צבעים וצורות, הפעם בירוק בדרך לטוק.
מתרשמים מהמטוס שחונה ליד הבית, זאת דרך הרבה יותר יעילה להתנייד כאן
עם מסלול נחיתה צמוד
אי אפשר להתעלם מעוד נהר ענק שעוברים לידו אפילו שהוא אחד מני אלפים. כמויות המים שיש כאן זה משהו בלתי נתפס. בהקשר הזה למדנו שמה שגורם לנו התרגשות וקנאה אצלם הוא בעיה המחייבת התמודדות לא פשוטה
הדרך לולדיז מוגדרת במדריך "שוויץ הקטנה" - הרים גבוהים ומושלגים עם חיתוכים מיוחדים
יש פניה לטיול קטן לקרחון מרשים. זה המבט מרחוק
וככה זה נראה שמתקרבים
עד שכמעט נוגעים 
הקרחון המפשיר מייצר נהר גדול. לפעמים זה נראה כמו אחרי שטפון אצלנו
עוברים את קניון תומפסון (אם אני זוכרת נכון) שנהר הקופר זורם לאורכו
ומפלי הבריידל וויל נופלים אליו
ממול למפלי הבריידל יש עוד מפל שלא זוכרת איך קוראים לו אבל הוא לא פחות יפה
הגענו לולדיז, עיירת דייגים נחמדה ויפה
גם כאן יש טיילת
ירדנו מהטיילת לנמל ופגשנו משפחה שעכשיו חזרה ממסע דייג עם שלל של הליבוט במשקל של 40 פאונד, גאים לספר שהבת דגה אותו והאבא ביד מאומנת מפלט. התרשמנו גם מהעובדה שהכל מסודר לנוחיות הדייגים.
יש נוהל שהפקח מגיע ומכניס בצורה מסודרת את כל פרטי הדג שנתפס לרשומות וזה כולל מדידת האורך והוצאת עצם מיוחדת מהראש לפיה קובעים את גיל הדג. את השאריות מחזירים בצורה מסודרת לים למאכל השחפים ואחרים.
מרבית הספינות הן גם מקום המגורים וגם כאן חונה המטוס הפרטי ליד "הבית".
גם אנחנו נהנה מחר מנפלאות הים של ולדיז כשנצא לשייט ממש מכאן. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה