סוף הדרך אחרון נורה.

יצאנו מגולדן היפה המיוחדת מאד בכביש המגיע אליה - מטפסים מטפסים ופתאום נדמה שנגמר הכביש בגלל הירידה החזקה המובילה אל העיר. עצרנו לקפה ב rest area נחמד על הדרך. לחרשני כבישים כמונו מתפתחת מיומנות מיוחדת בנושא מרחבי המנוחה בצדי הדרכים, למדנו כבר לבחור את היותר שווים והפעם הצליח במיוחד כי בעודנו שותים ראינו שיש מסלול טיול קטן היוצא מתוך החניה. למרות שהעצמות עוד קצת התלוננו מההליכה לאגמים יצאנו ומצאנו שמדובר בטיולון קטנטן שכולו על גשר עץ הבנוי בתוך היער ללמדנו את יתרונות יער העצים הגדולים


מה שנקרא יער עבות עם נחל קטן, הרבה שרכים

ומגוון גדול של פסלי עץ (מוטציות) שמצמיח הטבע

אפילו קרב משעשע על פרורים שזרקו השכנים, בין סנאי וציפור כחולה יפה היה שם.

בעצתה של הבחורה הנחמדה במרכז המבקרים בחרנו לצאת מקנדה דרך אזור פחות מטוייל ששני דברים מייחדים אותו. הראשון הוא כבישי נוף המתפתלים בתוך יערות, בין נהרות ועיירות נחמדות והאחר הוא המעבורת איתה עוברים את האגם במקום שהכביש נפסק ומעבורת זה עסק מאד נחמד

האגם מהמעבורת נראה עוד יותר יפה אפילו

בדרך חלפו על פנינו המון מכוניות אספנות, מדוגמות עם כל הציוד הנלווה בהתאמת צבעים מלאה שעולות את העליות ומתפתלות עם הכביש לפחות כמו גולדי הגבור. בדיעבד הבנו שהיה איזה אירוע לכבודם וגם שמכוניות האספנות זה עסק שהאמריקאים/קנדים מאד אוהבים. מה שהצלחנו לצלם כמו שצריך היתה מכונית שעצרה לידנו

עוד מעבורת, הפעם הרבה יותר גדולה (כי האגם יותר גדול), ביחד עם להקה גדולה של הארלי ויש המון חוויות להחליף

חנינו ללילה באחת העיירות "הציוריות" שליד האגם. B&B ממש מפנק, של זוג דרום אפריקאיים, מה שהפך את הבילוי למלא נוסטלגיה

זהו, אנחנו חזרה בארה"ב הפעם באיידהו
עוד אגם יפה שמחליטים לנוח עליו ולבלות על המים כי חם. חובבי הרפתקאות ואופנעים, מנסים את אטרקציה חדשה - אופנוע ים. אני אהבתי

עוד יום של כיף על אגם בקבין חמוד עם שקיעה יפיפיה

אנחנו בקאנטרי באיידהו, אמריקה לגמרי אחרת. אין גורדי שחקים, אין כבישים רחבים אנשי כפר שלא מחוברים לאופנה האחרונה. עצרנו לארוחת בוקר במקום הראשון שמצאנו בין הרבה הרבה חוות שפרוסות לאורך הדרך. המפגש עם האנשים שבשבילם מישהו זר הוא אטרקציה היה חביב ומרגש משהו. תחילה בקשו שלא נשכח לחתום בספר האורחים ואחר כך ניגש אלינו חוואי גזעי בכדי לספר שיש לו קרובת משפחה בחיפה
חוץ מכל התמונות של המייסדים ועבודות היד של הסבתות המקומיות שקשטו את המקום מבפנים היתה גם הוכחה חד משמעית שהם אוהבי אופנועים תלויה בחוץ.

ממשיכים לאורכה של אידהו, הנופים מתחלפים ונהיים יותר הרריים וחשופים אבל אגמים ונהרות נשארים.

וגם עיירות ציוריות שהן למעשה מקבץ בתים משני עברי ה HAY, לצד הנהר

עוד יום ועוד ארוחת בוקר שהיא בעצם שאריות של הארוחה המצוינת שאכלנו אתמול עם ריבס ועוף מעושן - הספישל הטעים במיוחד של אזור נידח

בקצה הדרומי של איידהו קראנו שיש אזור של דיונות ששווה לראות. הוספנו כמה מאות מייל של נסיעה במדבר והגענו. תחילה ראינו אזור חקלאי מוקף מדבר (לא חוכמה יש להם אגם) שהזכיר במשהו נופים ישראלים באזור ניצנה

ואז הגענו לדיונה. לשאלתנו איפה הדיונות הצביעו על שתי גבעות חול אפור ואנחנו לא האמנו לעצמנו שבשביל זה הרחקנו כל כך. אי אפשר היה להמנע מההשוואה - כמעט והזמנו אותם ל"דיונה הגדולה" שלנו. אבל אנחנו כבר פה "ושום דבר לא יקלקל לנו" אז מטפסים למעלה, גולשים למטה נהנים מהשקיעה ועוד מרוויחים הצצה בגלקסיות של כוכבים בלילה בהיר עם ירח כמעט מלא, במרכז טלסקופים שיש ליד.

לא להתבלבל, גולדי חונה ליד הדיונה

כמו הדיונה, גם המקום הקטנטן (120 נפש) היחיד שאפשר לישון בו לא רחוק היה נידח ממש. למדנו שבמקומות המרוחקים אוהבים לאסוף. פגשנו אוספים שונים ומשונים. כאן ההתלהבות היא מאוסף כלי עבודה ישנים ובפנים היה אוסף של פיסות עץ עליהם מטביעים את החותמת של החווה על עדר הבקר

נפרדים מאיידהו ועוברים לנאבאדה - ארץ המדבריות

מופתעים לגלות גם כאן נהר עם סכר גדול שמייצר אגם גדול אליו מגיעים האנשים לנפוש ולדוג (היו שם 9 אזורי קמפינג)

החוויה לקינוח היא המפגש עם בוקרים של פעם ממש כמו מהסרטים. שלושה על סוסים עם לסו וכל הציוד הנחוץ מובילים עדר של מאות פרות. לא הכל נכנס לתמונה אבל הרושם אדיר.

זהו מכאן עולים על כביש 80, אחד מאלה שחוצים את ארה"ב לרוחבה, עוד כמה מאות מייל ואנחנו בפרנסיסקו.

מבחינתנו, הלא יאומן קרה!!!