החובה הראשונה היא ארוחת הבוקר שהפכה כבר למסורת והפעם שכנים נחמדים מהולנד מצלמים אותנו.
על הדרך, בשום מקום ראינו נהר אדיר שמתנפץ למפל לצידו יושבים מקומיים ושולים דגי סלמון עם מקל ארוך שבקצה יש סל רשת. לתיעוד נשאר רק הנהר שמאד הרשים אותנו.
זה הצד של המפל
אחרי הפניה מכביש 16 לכביש 37 החלטנו למלא דלק "בשביל הבטחון" ונכנסו לישוב הקרוב. גילינו שהגענו לישוב בתוך שמורה אינדיאנית. היה נחמד לראות את המשאבה מחוברת ישירות למיכל הדלק
ואחר כך גם להתחמם עם כוס שוקו חם ב"צרכניה" של הכפר
ממשיכים בדרך להיידר שכולה יערות גשם, מפלים, נהרות שוצפים ופסגות מושלגות 
אפילו קרחונים בצבע כחלחל ראינו (לא בטוח שהצלחנו להעביר את הצבע היפה הזה בתמונה).
אחרי שעוברים גבול בין קנדה לארה"ב מגלים שהיידר היא ישובון שאין לו הגדרה מילונית - מקבץ של כמה בתים מרוחקים אחד מהשני ובעיקר מוטל אחד שמרבית דייריו הם אופנוענים, כמו שרואים גולדי היה מאושר מהחברההאופנוע שלושה גלגלים הוא עבודת יד, מנוע חיפושית, שלדה שברולט ועגלה לקח לו חצי שנה וזה תותח אמיתי.
וגם אנחנו התפעלנו מהגדולים והמפוארים שלצידנו.
מיד כשהגענו "רצנו", על דרך עפר מלאה מהמורות שהיתה בשבילנו אתגר חדש, לגשר העץ עליו הבטיחו לראות דובים אוכלים סלמונים. לא סלמונים לא דובים רק יער ונחל.אפשר לראות את האכזבה מההבנה שאין השנה מספיק דגים (כמו שהסבירה הרינג'רית) ולכן החברה לא מגיעים לאכול.
הדרך חזרה מהיידר מנחמת מאד. עוד קרחונים כחלחלים , אגמים ושאר יופי של טבע צפוני.
גם גשר עץ גבוה שרק רכב אחד יכול לעבור בו
והנהר הכביר שמתחת לגשר הרשימו וניחמו מאד.
עצירה לגלידה טובה
ועוד קצת מנוחה ב REST AREA ליד האגם כדי להתלבש כי מאד קר לקראת ערב
והנה מגיעים לפרינס רופרט.
שלום לאסתי ולדודי,
השבמחקאני שמח שאתם שם ואני כאן. ממש לא בא לי לקפוא מקור. אבל הלואי שהייתי אתכם איזה יום יומיים, כי זה ממש נראה כיף גדול. אם הייתי שם, הייתי מתחפש בשבילכם לדוב גריזלי גדול ותופס לכם כמה סלמונים...
המשך נעים ונפלא!
מתגעגעים אליכם
שלומי
תמונות יפיפיות
השבמחק