טבילה ראשונה בגשם - לא נורא

יוצאים מהיינס בגשם. העננים יושבים ממש עלינו וזה נראה ללא סוף. החלטנו לצאת ראשית בשביל האתגר אבל לא פחות משמעותית היתה העובדה שהבחורה בבית שישנו בו (B&B) אמרה שאתמול סתם היה לנו מזל עם יום השמש שהרווחנו, הקבוע בהיינס הוא הגשם המראה שמלווה אותנו ביציאה הוא כביש מתפתל ויפה בתוך מסך של ערפל וגשם

כל כך מרשים ומרגש שהמצלמה לא עוצרת. הנחמד הוא שבחוץ 10 מעלות בערך ואצלנו בעיקר הלב אבל גם שאר הגוף חם.

לאט לאט הגשם נפסק, הנוף מתבהר וכבר רואים שתי קומות של הרים

מקרוב גבעות (גבוהות) ירוקות שהכביש נוסע ביניהן ומרחוק ההרים המושלגים ופתאום יש עוד מישהו על הכביש - נעים לפגוש

השמיכה של העננים לא עוזבת אבל יש כבר חלונות כחולים והנופים... אוי הנופים. 40 מיל צפון מערבה להינס עוברים את הגבול, אנחנו שוב בקנדה - יוקון.

עוד צורה מעניינת של הר - משהו אינסופי

מתקרבים לאגם קלואן ושוב מתקדרים השמים

אגם ענק ויפה יפה

קצת לפני שהגשם מתחדש עוצרים בנקודה שנקראת Destruction bay. על המפה נקודה המסמנת ישוב לכל דבר, בפועל תחנת דלק, מוטל ומסעדה - מפליא העולם המרווח הזה.

בחוץ גשם ללא הפסקה ובפנים לחיים עם בירה קרה ועוד קצת מהג'נק המקובל כאן.

קמים לבוקר בהיר, נפרדים מהאגם היפה - אלסקה מחכה לנו, היום שוב עוברים את הגבול.

היינס - טיול ביער גשם

היינס, עיירה נחמדת בקצה החוף הפנימי של אלסקה שכמו כל עיירה מתוקנת כאן יש הרים גבוהים (השלג מתחבא בעננים), יערות מסביב וחוף, הפעם של אוקיאנוס.

הגענו עם המעבורת מוקדם בבוקר, הכל עוד סגור אבל סיור קטן לחפש את מרכז המבקרים יחד עם מבט כללי על העיר ממש מתבקש

ראשונים רואים את ההרים שמסביב

בהמשך הולכים לטיול ביער. יער צפוף וחשוך כמו של שלגיה.

הצמחיה גם צפופה מאד והמיוחד כאן הוא הגודל של העלים וזה לפי ההסבר שקבלנו בגלל שעות האור הרבות שהם מקבלים.

לאט לאט מגלים את כל סוגי פירות היער - לבנים,

אדומים יפים ומבריקים ומאד מזמינים אבל אנחנו לא מעיזים

עצים ענקיים שאזוב ענק גדל עליהם

וגם פירות שחורים.

בסוף מגיעים אל המים. לא מצליחים להחליט אם זה ים או אגם. אפילו נהר גדול זה יכול להיות.

והפסגות מסביב... אפשר אפילו לראות איזה קרחון "קטן" עם מפלון.

חוזרים לסיבוב בעיר - הנה מכונית הדאר עם המשרד הישן

עצירה לעוגה טובה במאפיה הכי מפורסמת "בעיר" (אין אחרת אבל זאת ממש שווה). מאד התרגשתי גם מהפרחים - כדורים פורחים בענק. רק בהמשך הבנו שזה תופעה שגרתית כאן הקשורה שוב לשעות האור הרבות.

מאד רצינו סלמון מעושן הישר מהתנור אבל הכל סגור כי מאוחר אפילו שנראה רק חמש אחר הצהרים. מאד מבלבל העניין הזה.

עוד מבט על העיר מזוית אחרת

יוצאים לקראת ערב (כבר 10 בלילה) לראות דובים תופסים סלמונים בנהר.

הנהר ישנו והוא מאד יפה ומלא דגים, את זה למדנו מהדייגים שפגשנו שם, אבל דובים לא היו. אין דבר, בעיר הבאה בנהר הבא הם מחכים לנו - ממשיכים.

מפרינס רופרט להינס במעבורת

בפרינס רופרט המשימה היתה להסדיר את עניין המעבורת, את זה עשינו מיד בבוקר והיה לנו יום וחצי לבלות בעיר שאין בה הרבה חיים. מצאנו קפה קטן עם עוגה מצויינת עשינו טיול גדול לאורך החוף המאד מסודר וערוך לתיירים אך לא פגשנו נפש חיה.

חוץ מאילה אחת שרעתה באחת הגינות הפרטיות שליד החוף.

הגענו כמו חיילים ממושמעים 10 דקות לפני... ומצאנו שיש מקדימים מאיתנו והחברה של האופנוענים מצויינת אלא שנשארו עוד כשלוש שעות המתנה וגם שתי רוכבות אחת על הרלי והשניה על הונדה זהב פרווים.

לחור השחור הזה המעבורת נכנס עוד מעט.

לבסוף זה קורה ואנחנו נכנסים ונקשרים בעזרתם האדיבה של הקולגות.

יצאנו להפלגה. אויר הים, המרחבים והספינה הגדולה מרחיבים דעתו...

במהלך הפלגה של 36 שעות מתרשמים מהבדידות של האנשים שגרים לאורך הדרך. בתים בודדים פה ושם אנחנו באלסקה.

הגענו לנמל הראשון קאצ'יגאן ישוב יותר גדול

וכך גם הערים הבאות. הכל מתקיים מהים ומוצריו, בעיקר דייג.

אפשר לראות חיות במהלך השייט, אנחנו ראינו שני עייטים קרחים החיים מדגים, הם על הגג.

מזג האויר מאד אפור ומעונן, חלק מהזמן יורד גשם. מהברמן שהוא תושב מקומי אנחנו מקבלים הסבר עם חיוך רחב: "אצלנו כשיורד גשם עדין, ישר בלי רוח זה נחשב יום יפה".

אנחנו מתרשמים מהפסגות שחלקן מושלגות והעננים שיורדים נמוך נמוך

זהו הגענו. משחררים את כל הקשירות

ויוצאים. אנחנו בהינס, מתחילים את דרכנו באלסקה.

המעבורת אומר הברמן היא אוטובוס ימי המקיים את הקשר בין הישובים שלאורך נתיב ההפלגה מאחר ואין כבישים המקשרים בינהם, אפילו לעיר הבירה של אלסקה ג'ונו אפשר להגיעה במעבורת או בטיסה.

היידר - לא דובים ולא מוסים - מפספסים

יוצאים צפונה מהעירה BURNS LAKE שעל כביש 16 B.C כשהיעד היום הוא העירה היידר באלסקה, לראות דובי גריזלי תופסים סלמונים במעלה הנחל.
החובה הראשונה היא ארוחת הבוקר שהפכה כבר למסורת והפעם שכנים נחמדים מהולנד מצלמים אותנו. על הדרך, בשום מקום ראינו נהר אדיר שמתנפץ למפל לצידו יושבים מקומיים ושולים דגי סלמון עם מקל ארוך שבקצה יש סל רשת. לתיעוד נשאר רק הנהר שמאד הרשים אותנו.

זה הצד של המפל

אחרי הפניה מכביש 16 לכביש 37 החלטנו למלא דלק "בשביל הבטחון" ונכנסו לישוב הקרוב. גילינו שהגענו לישוב בתוך שמורה אינדיאנית. היה נחמד לראות את המשאבה מחוברת ישירות למיכל הדלק

ואחר כך גם להתחמם עם כוס שוקו חם ב"צרכניה" של הכפר

ממשיכים בדרך להיידר שכולה יערות גשם, מפלים, נהרות שוצפים ופסגות מושלגות

אפילו קרחונים בצבע כחלחל ראינו (לא בטוח שהצלחנו להעביר את הצבע היפה הזה בתמונה).

אחרי שעוברים גבול בין קנדה לארה"ב מגלים שהיידר היא ישובון שאין לו הגדרה מילונית - מקבץ של כמה בתים מרוחקים אחד מהשני ובעיקר מוטל אחד שמרבית דייריו הם אופנוענים, כמו שרואים גולדי היה מאושר מהחברה
האופנוע שלושה גלגלים הוא עבודת יד, מנוע חיפושית, שלדה שברולט ועגלה לקח לו חצי שנה וזה תותח אמיתי.

וגם אנחנו התפעלנו מהגדולים והמפוארים שלצידנו.

מיד כשהגענו "רצנו", על דרך עפר מלאה מהמורות שהיתה בשבילנו אתגר חדש, לגשר העץ עליו הבטיחו לראות דובים אוכלים סלמונים. לא סלמונים לא דובים רק יער ונחל.

אפשר לראות את האכזבה מההבנה שאין השנה מספיק דגים (כמו שהסבירה הרינג'רית) ולכן החברה לא מגיעים לאכול.

הדרך חזרה מהיידר מנחמת מאד. עוד קרחונים כחלחלים , אגמים ושאר יופי של טבע צפוני.

גם גשר עץ גבוה שרק רכב אחד יכול לעבור בו

והנהר הכביר שמתחת לגשר הרשימו וניחמו מאד.

עצירה לגלידה טובה

ועוד קצת מנוחה ב REST AREA ליד האגם כדי להתלבש כי מאד קר לקראת ערב

והנה מגיעים לפרינס רופרט.